הרב חיים שאול אייזנשטט זצ''ל

סבא של חברתי היקרה חני רוזנגרטן, היה סבא שכל אחת הייתה רוצה.

סבא מחבק, מחייך דואג ועוזר.

היה תמיד חזק ובריא, והיה הגזע של המשפחה הגדולה שהקים.

בתחילת הקורונה אישתו- הסבתא היקרה נדבקה בנגיף ולדאבון לב המשפחה הלכה לבית עולמה.

הנעימים והאוהבים בחייהם ובמותם לא נפרדו:

בסוכות תשפ"א נדבק גם סבא בנגיף.

ביום שישי הוא נכנס לבית החולים, ובמוצ"ש יו''ט ראשון של חג הסוכות הלך גם הוא לבית עולמו והוא בן 85 שנים.

אין לתאר את ההלם והצער העמוק, הכאב והדמעות.

כששמעתי את הבשורה מאימי שהייתה בדרך ללויה עם חני ואימה, בכיתי אף אני.

אמנם לא הכרתי אותו מעולם, אבל ידעתי עד כמה הוא היה המשענת של חני וכל משפחתה. כאב לי כ"כ שניכנס לבית החולים רק לקבל עזרה נשימתית, ותוך יום בלי להיפרד ובלי הודעה מוקדמת נפטר.

חני ביקשה ממני לצייר את סבא, בחרנו את התמונה הטובה ביותר.

והתחלתי בהתרגשות גדולה לצייר.

במהלך הציור הרגשתי שגם אני הייתי רוצה סבא כזה, החיוך החם שלו, המבע בעיניים, החום שהוקרן מפניו המלאכיות.

שמעתי את הסיפורים עליו שהתחברו להפליא עם דמותו הקורנת ומלאת ההוד.

בחרתי ברקע בצבעי פסטל זוהרים, הרגשתי שסבא מחייך אלינו היישר מגן עדן העליון ורציתי להביע את התחושה הזאת שכולו מואר באור יקרות.

לפני שהתחלתי לצייר הדלקתי נר לעילוי נשמתו ופשוט ביקשתי שזכותו תעמוד לנו ולכולנו אמן!

הציור המרגש תלוי בסלון של חני היקרה: