הרב שמעון מטלון זצ''ל אחד מתוך 45 הרוגי מלכות בהר מירון

אני חווה עכשיו טלטלה עזה:

אני יושבת לכתוב את הפוסט הזה, והרדיו עובד לידי, והשיר שמתחיל להתנגן הוא שיר שמעולם לא שמעתי שהלחינו למילים של הרב מטלון זצ"ל עליו אני כותבת כעת.

כל הגוף צמרמורת.

מרגש מרגש ומדהים.

יש למילים האלה שליחות גדולה בעולם.

ומעידות הרבה על מי שכתב אותם.

אז...

הרב שמעון מטלון היה מלמד בת"ת בעיר ביתר.

יום לפני ל"ג בעומר הוא הגיש פתק מקופל לחברו ואמר לו:

"תפתח את הפתק ביום ראשון"

המלמד הכניס ליומן הכיתה את המכתב. ושכח.

בבוקר יום ראשון לאחר האסון הנורא והבלתי נתפס, הוא פתח את היומן וראה את הפתק. והמילים האלה, מילים שמעידות על האדם שכתב אותן כמה היה אדם מיוחד וערכי, מילים שמלכת אנגליה (כן...זה הגיע עד אליה) קראה אותן ואמרה: האדם הזה ראוי להיות מלך...

ומה היה כתוב במכתב המרגש והמופלא:

במקום להיות נוקשה, להיות גמיש.

במקום לרטון – לתת לשכל את השלטון.

במקום לקטר – להודות יותר.

במקום להתלונן – את הרע לסנן.

במקום לטבוע במים – לומר ‘הכל משמיים’.

במקום להאשים את כל העולם – לזכור מי הגדול מכולם.

במקום להתרתח – לנשום עמוק, להתמתח.

במקום להתעצבן – על האמונה להתאמן.

במקום לראות שחור – בחצי המלא לבחור.

במקום בדיכאון לשקוע, לזכור שמכל ניסיון אפשר לגבוה.

כי ה' קובע את המצב ואתה את המצב רוח...

את הציור המרגש הזה ציירתי עוד בימי השבעה על הניספים.

קראתי את המילים בעיתון, הוא היה מלמד של אחי הי"ו אז פניתי למפקח הת"ת וביקשתי ממנו שישלח לי תמונות של הרב מטלון.

בחרתי את התמונה שהוא אוחז נוצה ביד וכותב אות בספר תורה כדי לתת את המנח של היד שבה שהוא כותב את השיר.

הענקתי למשפחתו את הציור ביום האחרון לשבעה.

בני המשפחה התרגשו כ"כ אחד האחים של הרב מטלון פרץ בבכי ואמר לי:

"למה ציירת אותו? הכרת אותו?"

אמרתי לו:"לא! אבל רציתי כ"כ לפרוק את הכאב שלי ובחרתי דווקא בו כי הוא מעיר מגוריי והיה מלמד בת"ת של אחי"

אז האח אמר בדמעות: "ניחמת אותנו"

בני המשפחה ביום ה30 לשבעה הזמינו את הציור לכל בני המשפחה ולהוריו היקרים.