תערוכה "ליצור מתוך החור"

לפני כחודש התקיימה תערוכה שנערכה על הספר "הלוואי שתיהיי" מפרי עיטה של הסופרת האגדית דבורי רנד, לתערוכה קראו: ליצור מתוך החור" ובה התבקשו אומניות ליצור ולצייר דברים הקשורים לספר המיוחד הזה שעסק בהמון אומנות ורסטורציה. גם דבורי רנד המקסימה השתתפה באירוע ההשקה והיה מרתק לשמוע את הצד שלה על הספר, הכריכה, ומה שבינהם...

זכיתי ובתערוכה השתתף גם ציור שלי.

ואלו המילים שהתבקשתי לכתוב על הציור:

ליצור מתוך החור / הודיה בושארי

כל אחת מאיתנו היא גיבורה של סיפור חייה, מלכה במשחק השחמט הגדול של העולם. ולכל אחת מאיתנו יש פחד קטן או גדול שמקנן בליבה, הפחד להצליח, הפחד לשגות, הפחד לגדול, הפחד לקטון, פחד מהמציאות, ופחד מהחלום, פחד מהביחד ופחד מהלבד, פחד מהאוהבים, ופחד מהשונאים, פחד למות, ופחד לחיות...

גם גיבורות הספר חוות פחד משתק ומעיק:

רוזי- הרצון להיות אמא לעוד ילדים, והפחד, לא להיות ראויה, הפחד להתחתן.

פסי- פוחדת כ"כ מהבוס שלה, ומהפיטורין שנושפים בעורפה, הפחד מתגובת בעלה אם זה יקרה.

מלי- פוחדת על חייה וחיי תינוקה, הפחד לא להיות אם טובה דיה, הפחד שבעלה יגלה שהיא לא מושלמת כמו שהיא מנסה להיות.

ואסתר, ובנצ'י, ואהובי ונופת ואני ואת, חוששות מ... פוחדות ל...

אומר רבי נחמן מברסלב: "ודע, שהאדם צריך לעבור על גשר צר מאד מאד, והכלל והעיקר - שלא יתפחד כלל"

(ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה מ"ח)

רבים שרים את השיר: והעיקר...והעיקר לא לפחד כלל.. אך אם מסתכלים בדיוק המילים רואים שכתוב את המילה "יתפחד" שפרושה – שלא יפחיד את עצמו. .

כי כשיש לאדם פחד מסויים, והוא סומך בטחונו על ה' יתברך, ויודע שבורא עולם יודע מה הכי נכון עבורו, בחר לו את הגשר הצר הזה דווקא לטובתו. אזי הוא מרגיש "כגמול עלי אימו" (תהילים קל"א ב)-

כמו תינוק שאין לו דאגות ופחדים, הוא יודע שהוא בידיים טובות, יש מי שדואג לו לכל מזונותיו וצרכיו, ואז הפחד מתגמד וכמעט נעלם. ולעיתים שיש לאדם חיסרון באמונה, ממילא הוא חי בפחד.

כי הוא שוכח שיש מנהיג לבירה שמושך בחוטים דואג לו ורוצה בטובתו. הוא שוכח שהוא לא לבד, ואבא שבשמים קשוב לו ומחכה שיפנה אליו ויבקש את עזרתו.

הוא שוכח שהמציאות היא מידה XS והפחד הוא XXXXXL גדול פי מאה מהמציאות,(מתוך הספר)

וזה מה שגורם לאדם להפחיד את עצמו, לחוש נרדף, קטן, לבד... בחרתי לצייר את הפחד, את ההסתתרות, את החושך והאור שמשמשים בעירבוביה.

וכשציירתי חשבתי על כל אחת מהגיבורות וכיוונתי אליה, וגם אלי. נזכרתי במלי הנעולה בחדר בריחה, יושבת על הרצפה, הידיים מכסות את הפנים. אין לאן לברוח, אין נמוך מזה...

ואז נזכרתי בדברי המלבי"ם על המילים בתהילים "מקימי מעפר דל" (תהילים קיג ז)

אומר המלבי"ם:

"באר איך השגחתו משתלשלת עד השפל שבשפלים עד שיקים מעפר דל, ונגד מה שהיו אומרים שהעושר והריש והבנים והעקרות תלוי במזל ובמערכה, אומר כי לא כן הוא, ששני אלה תלויים בהשגחת ה'".

כי בסופו של הסיפור מגלים, שדווקא הפחד הגדול התהפך לטובה, ובורא עולם קשר קשרים, והסתעפויות, פרם תכים ורקם שוב, הזיז את החיילים במשחק השחמט של העולם רק בכדי שכל מלכה תחזור להיות בידיים טובות.